אם זכרוני אינו מתעה אותי // ענת מיכאליס לוי
פתיחה: יום שישי 26.12.08 בשעה 12:00
נעילה: יום שישי 30.01.09
אוצר: אריה ברקוביץ
Anat Michaelis-Levy, "If My Memory Doesn't Deceive Me"
Opening: Friday, 26.12.08, noon
Closing: Friday, 30.01.09
Curator: Arie Berkowitz
בתערוכה – אם זכרוני אינו מתעה אותי – עבודות גדולות על בד ועשרות רישומים על נייר פרגמנט. צילום משפחה הזוי ומדויק, כתם צבע תעשייתי אטום, קו שנחרט במהירות.
ענת מיכאליס-לוי, ממשיכה לחפש בעבודותיה את הדיוק האינטואיטיבי, בקומפוזיציה של תנועה גדולה ומתפרצת לצד עצירה קפואה ופתאומית.
צורת פגודה ומבנה של נוף. חצאית, אוזני-ארנבים, כנפי-פרפר ופרח, הם מסימני ההיכר הבולטים של היוצרת. כל אלה מהבהבים על המצע הציורי, ומאותתים על העומד להתרחש.
הדמויות בעבודות - שוכבות, חושבות, חולמות, מחפשות, רגע לפני שסחף הצבע הנוזלי יציף אותן, או ייעצר בדממה לידן.
אלימות, מיניות, תחבולות שונות ומשונות - לצד יופי ואסתטיקה, כובשים את מחשבותיה, והיא מובלת בכל פעם מחדש אל הסטודיו, בניסיון לפרוק את הדמיון המתעתע, להשתאות ולגלות מה החומר רוצה.
הטיפול בטקסטים קאנוניים הוא מרכיב חשוב ביצירתה, ומלווה אותה לאורך השנים. "מיכאליס לוי משתמשת בטקסטים של סופרים גברים... העוסקים בנסיון לתאר במדוייק הלכי רוח רגשיים. היא מבודדת את המשפטים הללו, על-מנת לחזור וללחוש אותם, לחזור וללוש אותם, כאילו רצתה להתיך את גבישי הטקסטים המשוייפים הללו, לאחר שעובדו והושחזו בעולם של הסופרים המחוננים, לתוך המרחב הסבוך והלא מפוענח של התת-מודע...."(טלי תמיר, מתוך תערוכה שהוצגה ב-2004).
"את המצב שנקלעתי אליו לאחר שתפסתי זאת, כמוהו כדברים רבים אחרים לא אוכל לתאר במדוייק". וו. ג. זבאלד
Anat Michaelis-Levy’s new exhibition presents large-scale, oil-on-canvas works beside dozens of small sketches on grease-proof paper.
The artist has continued her search after 'misleading' memory with large, bursting, flowing compositions juxtaposed with sudden, frozen restraint.
The characters, as appearing in this exhibition’s works, are laying, thinking, dreaming and searching. It is as if these characters have taken position minutes before the industrial paint floods upon them or silently comes to rest beside them.
על מה התערוכה ? מה הנושא שלה ?
בשאלה טמונה התשובה. על הרווח הגדול שבין תאור הדברים לממשות שלהם.
התערוכה היא על רגעים שמזדהרים להם פתאום ואז נעלמים. יש שם פחד נורא גדול
אבל גם הרבה אושר. זה כל הזמן כיסוי וגילוי.
איך נוצר או התגבש הרעיון לתערוכה ?
זאת לא תערוכה ראשונה. רציתי לסכם עשר שנים של עשייה אינטנסיבית, מה שאומר - עשרות רישומים
על פיסות נייר קרועות וציור בצבע תעשייתי. ובכל זאת ספציפית לשאלה: "רעיון" - זה משהו שפתאום צץ אחרי מיליון ואחת מחשבות. הרקע לתערוכות שלי הוא תמיד סיפור אמיתי או טקסט שאני מזדהה איתו ואז אני מטשטשת את העקבות. הפעם קראתי את "אוסטרליץ" של זבאלד(ספר מטלטל), ואז נסחפתי לתערוכה בבת-אחת.
ממה הושפעת בעבודה על התערוכה ?
ממחשבות על גילי המתקדם, מביקורת על תערוכות וספרים בעיתוני סוף שבוע, מחטיפתו של גלעד שליט
ומשיחות עם הפסיכואנליטיקאית שלי שעוררו בי רגשות.
מהי התערוכה האחרונה שביקרת בה ?
נדודי-שינה במוזיאון פ"ת.
מהי הגלריה האהובה עלייך בחו"ל ?
אין גלריה אחת ספציפית. אני נוהגת לראות לפחות 2 תערוכות ביום ואז אני נרגעת.
מי האמנים שהשפיעו עלייך או שאתה מעריך ?
גויה, ג'קסון פולוק, רפי לביא, לוק טוימנס, יושיטומו נרה, מאיר אגסי, מירה צדר , גבריאל אורוסקו.
עבודה של איזה אמן היית שמח לתלות אצלך בבית ?
יוסי מרק.
מה מעורר אצלך השראה ?
שיטוט בחנויות ספרים ודפדוף במגזינים זרים לאופנה וארכיטקטורה. קריאת טקסטים קאנונים.
תנועת גוף מאוד מסוימת שיש לרקדניות. חלל של גלריה עכשווית.
סטודיו נקי מאוד. מוסיקה בת-זמנינו וצילומי משפחה ישנים.
אם לא היית אמן מה היית ?
אמא.
