להחזיק ולאבד
"עת לבקש ועת לאבד" (קהלת ג' א')
ישראל רבינוביץ
מופע: אהרונה ישראל, עינת רווה
פתיחה : יום שישי 17.4.2009 בשעה 13:00
נעילה: 12.5.2009
מופעים : יום שישי 17.4.2009 בשעה 14:00
יום חמישי 23.4.2009 בשעה 18:00
יום חמישי 7.5.2009 בשעה 18:00
ישראל רבינוביץ
מופע: אהרונה ישראל, עינת רווה
פתיחה : יום שישי 17.4.2009 בשעה 13:00
נעילה: 12.5.2009
מופעים : יום שישי 17.4.2009 בשעה 14:00
יום חמישי 23.4.2009 בשעה 18:00
יום חמישי 7.5.2009 בשעה 18:00
בתערוכה זו, אהרונה ישראל, עינת רווה חברו לישראל רבינוביץ להציג יחד מעשה יומיומי ההופך לריטואל חילוני עם איפיונים של קדושה אישית, פנימית. שילוב תמידי המחבר בין חומר לתנועה ויוצר בכך הרמוניה של סך הפרטים הקטנים המרכיבים את סדר יומנו.
ישראל רבינוביץ מקבץ את חוויות הקיום והעשייה היומיומיות ושוזר אותן יחדיו. ציוריו ופסליו הנם למעשה רישום בחלל ובזמן של חייו בזמן הווה. המרכיב המשמעותי ביותר ביצירתו הנו עצם העשייה עצמה. עוצמת החווייה הרגעית והיחודית של מעשה בריאה מתמשך ברצף החיים והאמנות גם יחד. עקבות אותן חוויות קיומיות מתגלגלות מתוך תהליך היצירה לכדי פסלים או ציורים, הד חומרי לרוח היצירה שבוראת יש מאין אך גם בו בעת הופכת את היש (חוויית היצירה) לאין.
"כי מה הווה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש" (קהלת ב' כב'). אדם מבקש משמעות לחייו, אמן מבקש משמעות לפועלו, והיא קיימת, בלחיות את החיים וברגעי יצירתנו אותם.
אהרונה ישראל ועינת רווה נעות במכלול של פעולות החוזרות על עצמן בכעין רצף ושכבות גם יחד ומותירות את רישומן על הנוף בתהליך של הטבעה ומחיקה בו זמנית. הגוף רושם מעשה על גבי מצב קיים ובעוד רגע הוא כבר אינו שם. כמו מהלכה של הרוח על גבי הדיונות, סימונו של האחד מוחק את האחר.
ולמרות שהתנועה, כמהלך הרוח, מרחפת על פני החומר סימניו ניכרים בה והיא, בדומה לצייר שמשאיר את סימני הווייתו בעזרת הצבע, הופכת לכעין ישות עם גרעין חומרי בתוכה המגדירה את מימד הזמן האישי במרווחים שבין הלהחזיק והלאבד.
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", במילים אלו פותח קהלת את דברו אודות צמדי ההפכים המגדירים את הווייתינו על פני האדמה. כל דבר בעתו וזמנו של כל רצון להתממש ואכן הזמן ברגעיו החולפים מחבר יחדיו בין אותם "נבדלים", המסמנים את גבולותינו, ויוצר את המערכת המופלאה שנקראת חיי אדם.
ב"עת ללדת" מתחיל זמנו של האדם ועם "עת לשלום", כמשאלת לב, הוא נח על משכבו. ארבע עשרה צמדים של "ניגודים", מונה קהלת, שלכאורה רחוקים זה מזה אך למעשה הם חלק ממהות אחת כוללת המהווה את סך פרקי חיינו הגלויים והסמויים גם יחד. עשרים ושמונה מלים ומשפטים המתארים מצבים או עשייה כשבתוכם המשפט "עת לבקש ועת לאבד", מלים אשר בהיפוכן מבטאות את רצוננו להגדיר את משמעות החיים. תיאור הכמיהה האין סופית אל היש מתוך הכרה וידיעה כי הוא, היש, והאין חד הם. שני צדיה של ישות ששמה קיום.
מציאות שהנה למעשה תהליך היצירה הבלתי פוסק של קיומנו. דרך חיים שבה הבקשה, כסוג של אחיזה ברגע עתידי שאליו אנו מתאווים, מודעת ליכולתו של אותו רגע להמוג אל תוך נוכחות חולפת של זמן עבר. נקודת זמן זו, הרגע שבו אנו מאפשרים לעצמנו לאבד (כפי שאפשרנו לעצמנו לבקש) הנו הרגע המופלא של ההווה, של ההוויה, של החיים.
"To Have and To Have Not"
works by Israel Rabinovitz
ישראל רבינוביץ מקבץ את חוויות הקיום והעשייה היומיומיות ושוזר אותן יחדיו. ציוריו ופסליו הנם למעשה רישום בחלל ובזמן של חייו בזמן הווה. המרכיב המשמעותי ביותר ביצירתו הנו עצם העשייה עצמה. עוצמת החווייה הרגעית והיחודית של מעשה בריאה מתמשך ברצף החיים והאמנות גם יחד. עקבות אותן חוויות קיומיות מתגלגלות מתוך תהליך היצירה לכדי פסלים או ציורים, הד חומרי לרוח היצירה שבוראת יש מאין אך גם בו בעת הופכת את היש (חוויית היצירה) לאין.
"כי מה הווה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש" (קהלת ב' כב'). אדם מבקש משמעות לחייו, אמן מבקש משמעות לפועלו, והיא קיימת, בלחיות את החיים וברגעי יצירתנו אותם.
אהרונה ישראל ועינת רווה נעות במכלול של פעולות החוזרות על עצמן בכעין רצף ושכבות גם יחד ומותירות את רישומן על הנוף בתהליך של הטבעה ומחיקה בו זמנית. הגוף רושם מעשה על גבי מצב קיים ובעוד רגע הוא כבר אינו שם. כמו מהלכה של הרוח על גבי הדיונות, סימונו של האחד מוחק את האחר.
ולמרות שהתנועה, כמהלך הרוח, מרחפת על פני החומר סימניו ניכרים בה והיא, בדומה לצייר שמשאיר את סימני הווייתו בעזרת הצבע, הופכת לכעין ישות עם גרעין חומרי בתוכה המגדירה את מימד הזמן האישי במרווחים שבין הלהחזיק והלאבד.
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", במילים אלו פותח קהלת את דברו אודות צמדי ההפכים המגדירים את הווייתינו על פני האדמה. כל דבר בעתו וזמנו של כל רצון להתממש ואכן הזמן ברגעיו החולפים מחבר יחדיו בין אותם "נבדלים", המסמנים את גבולותינו, ויוצר את המערכת המופלאה שנקראת חיי אדם.
ב"עת ללדת" מתחיל זמנו של האדם ועם "עת לשלום", כמשאלת לב, הוא נח על משכבו. ארבע עשרה צמדים של "ניגודים", מונה קהלת, שלכאורה רחוקים זה מזה אך למעשה הם חלק ממהות אחת כוללת המהווה את סך פרקי חיינו הגלויים והסמויים גם יחד. עשרים ושמונה מלים ומשפטים המתארים מצבים או עשייה כשבתוכם המשפט "עת לבקש ועת לאבד", מלים אשר בהיפוכן מבטאות את רצוננו להגדיר את משמעות החיים. תיאור הכמיהה האין סופית אל היש מתוך הכרה וידיעה כי הוא, היש, והאין חד הם. שני צדיה של ישות ששמה קיום.
מציאות שהנה למעשה תהליך היצירה הבלתי פוסק של קיומנו. דרך חיים שבה הבקשה, כסוג של אחיזה ברגע עתידי שאליו אנו מתאווים, מודעת ליכולתו של אותו רגע להמוג אל תוך נוכחות חולפת של זמן עבר. נקודת זמן זו, הרגע שבו אנו מאפשרים לעצמנו לאבד (כפי שאפשרנו לעצמנו לבקש) הנו הרגע המופלא של ההווה, של ההוויה, של החיים.
"To Have and To Have Not"
works by Israel Rabinovitz
Opening: Friday, 17.04.09, 1pm
Closing: 25.05.09
Dance Performances:
Friday, 17.04.09, 2pm
Thursday, 23.04.09, 6pm
Thursday, 07.05.09, 6pm
Closing: 25.05.09
Dance Performances:
Friday, 17.04.09, 2pm
Thursday, 23.04.09, 6pm
Thursday, 07.05.09, 6pm
(hebrew text not translated)
Israel Rabinovitz is an artist based in Israel. He works both in sculpture and painting. This series examines the relationship between Judiasm, cultural rituals and social iconography. The D.S. Danon Gallery is pleased to invite you to the opening of Israel Rabinovitz's exhibition, which will also feature live dance performances by Aharona Israel and Ainat Rave.
No comments:
Post a Comment