Wednesday, July 2, 2008

נאוה הראל שושני בגלריה דנון: 6.6.2008-4.7.2008


ככה לא!

על זיקנה מכמירה ואהבה נדירה

התערוכה מכילה עבודות חומריות, משולבות בטכניקות נוספות, המציגות 'תמונות זיקנה', סצנות לא קלות, מכמירות, של דעיכה ואהבה. שושני מפנה מבט מרוכז אל זיקנה, זוגיות ואהבה. לפני מספר שנים החלו הוריה לדעוך, וסופם שנפטרו כל אחד ממחלתו.
ככה לא! היה הסימן שסימן לה אביה, בבואה לבקר בחדרו בביה"ח.
ככה לא! שמשמעו: לא רוצה לחיות כך. למרות שכל שביקש היה למות שעה אחת לאחר מות אשתו, אהובתו.
פרטים ביוגראפיים אלה, היו הסיבה לתחילתה של הסדרה. הסדרה נמשכת כיון שנפתח הצוהר לומר דבר דרך העבודות, לא רק על האישי, אלא גם על הכללי, על חברה, מוסדותיה, על דרכיה העצובות של הזיקנה. על אהבה ואצילות נפש.

· 'מבחני תלות'- סדרה, 5 קופסאות תצוגה
'מבחני תלות' הינו שמה של סדרת מבחנים מביכים אותם נאלצים לעבור קשישים הזקוקים לעזרה צמודה ופונים למוסדות הציבוריים בבקשה להעסיק עובד זר. גוף העבודות כולל חמש סצנות מתוך המבחנים, בהם נדרשים הקשישים לבצע פעולות יומיומיות כאכילה, הלבשה, רחצה וכו', באמצעותם מנסים נציגי המוסדות להוכיח מסוגלות הקשיש להסתדר לבדו. אי אישור הבקשה דן חלק מן הקשישים לחיים של מבוכה, חוסר אונים ואומללות.
כל קופסה- בבחינת חדר. עולם מוקטן של מבחן תלות, בו תלוי המשך עולמו של הזקן. הזקנים אינם ספציפיים, כמעט סמליים. עמדת הצופה לא נוחה. עצם המבחן כמו גם קנה המידה, מעוררים תחושת עלבון ועליבות נוכח רשמיות המבחנים.

· כל זמן שאוכל – אכתוב!
מקל סבא ישן - רדי מייד, שימש את שושני ליצירת העבודה. אליו הצמידה כנפי פרפר עטופות נייר דק, פריך ושביר כזיקנה, אשר הודפס והודבק, מעשה טלאים, וכולו מקטעי זיכרונות משותפים אשר העלתה האם על הכתב, לאחר מות האב.

· עזה כמוות האהבה
שושני חיברה שתי מיטות נתיחה לגופות ויצרה מיטה זוגית מוקטנת. המיטה במהותה מאפשרת מנוחה, שינה, שקט ורגיעה. מיטות הנירוסטה מהותן אחרת. הן שייכות למרכזי מחקר בהם מתבצעים ניתוחי גופות. דרך הביוגרפיה האישית (הוריה ציוו את גופם למדע), היא פורצת אל תודעתנו באופציה אחרת למיתה \ מיטה. המיצב מדמה מיטת כלולות בלתי אפשרית, מצמררת והזויה, עטורת עלי פרחים כמיטות כלולות, אופציה שבה ממשיך ומתרחש נס הכלולות. בחייהם ובמותם לא נפרדו.

שושני חושבת פיגורות, מפסלת בחומר ויוצרת בתערוכה חיבורים חדשים רב תחומיים.
צילום חורשת העצים בהן נהג אביה לנמנם בכדי לא להדאיג את אשתו, יוצר תחושת מסתורין וסוד. צילום מחלקת הריאות בהן נטועים זוג זקנים עשויים חימר, בהמתנה הנראית קשה, מייצרים סצנה כמעט תיאטרלית. אקווריום זכוכית מדמה ניתוק, בועתיות והעדר קשר, והתחושה מתעצמת נוכח זקנה היושבת במרכז הבועה, שדיה מרוקנים, כולה אומרת כפיפות, סביבה ים תרופות. מה מנתק יותר מן העולם? תרופות? התרוקנות הגוף? או ההעדר שכבר נוכח?
התערוכה מגרדת עצב פתוח, סוף קשה וידוע מראש, אבל היותה שזורה בנימי אהבה, בקולה של זוגיות, מאפשרים מעט הקלה למתבונן.

טקסט: אפי גן
אוצרות: אירית לוין, דליה דנון

2 comments:

Roshni Sharma said...

במסגרת ארועי "לילה לבן" בתל-אביב הגלריה תהייה פתוחה ביום חמישי
ה- 03.07.2008
עד שעה 22:30 בלילה
נשמח לראותכם

Carlos Luis DeMedeiros said...

Awesome
I love shadow boxes
really cool