Anat Michaelis-Levy, "If My Memory Doesn't Deceive Me"

אם זכרוני אינו מתעה אותי // ענת מיכאליס לוי
פתיחה: יום שישי 26.12.08 בשעה 12:00
נעילה: יום שישי 30.01.09
אוצר: אריה ברקוביץ

Anat Michaelis-Levy, "If My Memory Doesn't Deceive Me"
Opening: Friday, 26.12.08, noon
Closing: Friday, 30.01.09
Curator: Arie Berkowitz

אם זכרוני אינו מתעה אותי הוא משפט שנחטף לשנייה מתוך ספר מופת, והובל אל התערוכה בכדי לנסות לתאר את מה שאי אפשר.
בתערוכה – אם זכרוני אינו מתעה אותי – עבודות גדולות על בד ועשרות רישומים על נייר פרגמנט. צילום משפחה הזוי ומדויק, כתם צבע תעשייתי אטום, קו שנחרט במהירות.
ענת מיכאליס-לוי, ממשיכה לחפש בעבודותיה את הדיוק האינטואיטיבי, בקומפוזיציה של תנועה גדולה ומתפרצת לצד עצירה קפואה ופתאומית.

צורת פגודה ומבנה של נוף. חצאית, אוזני-ארנבים, כנפי-פרפר ופרח, הם מסימני ההיכר הבולטים של היוצרת. כל אלה מהבהבים על המצע הציורי, ומאותתים על העומד להתרחש.
הדמויות בעבודות - שוכבות, חושבות, חולמות, מחפשות, רגע לפני שסחף הצבע הנוזלי יציף אותן, או ייעצר בדממה לידן.
אלימות, מיניות, תחבולות שונות ומשונות - לצד יופי ואסתטיקה, כובשים את מחשבותיה, והיא מובלת בכל פעם מחדש אל הסטודיו, בניסיון לפרוק את הדמיון המתעתע, להשתאות ולגלות מה החומר רוצה.

הטיפול בטקסטים קאנוניים הוא מרכיב חשוב ביצירתה, ומלווה אותה לאורך השנים. "מיכאליס לוי משתמשת בטקסטים של סופרים גברים... העוסקים בנסיון לתאר במדוייק הלכי רוח רגשיים. היא מבודדת את המשפטים הללו, על-מנת לחזור וללחוש אותם, לחזור וללוש אותם, כאילו רצתה להתיך את גבישי הטקסטים המשוייפים הללו, לאחר שעובדו והושחזו בעולם של הסופרים המחוננים, לתוך המרחב הסבוך והלא מפוענח של התת-מודע...."(טלי תמיר, מתוך תערוכה שהוצגה ב-2004).

"את המצב שנקלעתי אליו לאחר שתפסתי זאת, כמוהו כדברים רבים אחרים לא אוכל לתאר במדוייק". וו. ג. זבאלד

Anat Michaelis-Levy’s new exhibition presents large-scale, oil-on-canvas works beside dozens of small sketches on grease-proof paper.

The artist has continued her search after 'misleading' memory with large, bursting, flowing compositions juxtaposed with sudden, frozen restraint.

The characters, as appearing in this exhibition’s works, are laying, thinking, dreaming and searching. It is as if these characters have taken position minutes before the industrial paint floods upon them or silently comes to rest beside them.

על מה התערוכה ? מה הנושא שלה ?

בשאלה טמונה התשובה. על הרווח הגדול שבין תאור הדברים לממשות שלהם.

התערוכה היא על רגעים שמזדהרים להם פתאום ואז נעלמים. יש שם פחד נורא גדול

אבל גם הרבה אושר. זה כל הזמן כיסוי וגילוי.

איך נוצר או התגבש הרעיון לתערוכה ?

זאת לא תערוכה ראשונה. רציתי לסכם עשר שנים של עשייה אינטנסיבית, מה שאומר - עשרות רישומים

על פיסות נייר קרועות וציור בצבע תעשייתי. ובכל זאת ספציפית לשאלה: "רעיון" - זה משהו שפתאום צץ אחרי מיליון ואחת מחשבות. הרקע לתערוכות שלי הוא תמיד סיפור אמיתי או טקסט שאני מזדהה איתו ואז אני מטשטשת את העקבות. הפעם קראתי את "אוסטרליץ" של זבאלד(ספר מטלטל), ואז נסחפתי לתערוכה בבת-אחת.

ממה הושפעת בעבודה על התערוכה ?

ממחשבות על גילי המתקדם, מביקורת על תערוכות וספרים בעיתוני סוף שבוע, מחטיפתו של גלעד שליט

ומשיחות עם הפסיכואנליטיקאית שלי שעוררו בי רגשות.

מהי התערוכה האחרונה שביקרת בה ?

נדודי-שינה במוזיאון פ"ת.

מהי הגלריה האהובה עלייך בחו"ל ?

אין גלריה אחת ספציפית. אני נוהגת לראות לפחות 2 תערוכות ביום ואז אני נרגעת.

מי האמנים שהשפיעו עלייך או שאתה מעריך ?

גויה, ג'קסון פולוק, רפי לביא, לוק טוימנס, יושיטומו נרה, מאיר אגסי, מירה צדר , גבריאל אורוסקו.

עבודה של איזה אמן היית שמח לתלות אצלך בבית ?

יוסי מרק.

מה מעורר אצלך השראה ?

שיטוט בחנויות ספרים ודפדוף במגזינים זרים לאופנה וארכיטקטורה. קריאת טקסטים קאנונים.

תנועת גוף מאוד מסוימת שיש לרקדניות. חלל של גלריה עכשווית.

סטודיו נקי מאוד. מוסיקה בת-זמנינו וצילומי משפחה ישנים.

אם לא היית אמן מה היית ?

אמא.

Smoke and Ashes: Exhibition Opening

works shown (installations):
"Dress" & "Smoke and Ashes"

Dalia Danon and artist Belu-Simion Fainaru at Exhibition's Opening.

Links to online publications:

Ma'arav

Globes

NRG

בלו-סימיון פיינרו

אנו שמחים להזמינכם לפתיחת תערוכתו של

בלו-סימיון פיינרו - עשן ואפר

יום שישי, 14.11.08 בשעה 12:00

BELU SIMION FAINARU
SMOKE AND ASHES 14/11/08 – 23/12/08
Opening: Friday at noon

The installation "Smoke and Ashes" is a tribute to the poem "The Death Fugue" written by the Jewish Romanian poet, Paul Celan in 1947. Fainaru's installation is the core of the exhibition ''Smoke and Ashes'' in Danon Gallery. The exhibition deals with the concept of memory, the absence and loss after the holocaust – the extinction. Fainaru dealt with this theme in previous works which he exhibited in Bar David Museum and in Lehmbruck Museum in Germany.

Read "The Death Fugue" by Paul Celan

Trash/Treasure: Exhibition Opening

List of Images:

a. series: "Ewig flüchtig, immer da" (Forever on the run, still always there).

b. Bea of Trash/Treasure standing before "Ewig flüchtig, immer da" (detail above)

c. series: "Eine Spur außerirdisch" (A trace of space), medium: Oil, alkyd, glue, structure paste, SEMs of cosmic dust on wood

d. Ina of Trash/Treasure describing creative process

e. "Some like it in Ink", medium: 6 graphics, 10 cm x 10 cm each, in a wooden box of 40 cm x 15 cm, (T.T. edition 2006) Nr. 5/10

f. Ina and gallery visitors viewing the Rorschach series.

g. Artists Bea and Ina (aka Trash/Treasure) with Dalia Danon, owner/curator of D.S. Danon Gallery

MOP ART: Trash/Treasure

Trash/Treasure Mop Art
3.10.08-6.11.08

אינה .T & ביאה T; קולון, גרמניה
פתיחה: 3.10.2008 בשעה 12:00
נעילה: 5.11.2008

Opening: Friday 3.10.08 at noon

Closing: Wednesday 6.11.08

TRASH/TREASURE

(written by artists)

Trash/Treasure, born on the A2 in September 1993, is a conversation between Bea T., study of sociology, political science, German, philosophy, doctorate degree in 1993 and Ina T., study of art and design at the Bezalel Academy of Art (Jerusalem), exhibitions in Museums and galleries in Great Britain, Belgium, Germany, Spain, Netherlands, Iceland, Japan, Serbia, Turkey

Trash/Treasure is based in Cologne, Germany.

Trash/Treasure has been using dust since 1997. The first work based on that material, a series of three objects titled Verkehrte Ordnung (Topsy-Turvy), brought to light items ordinarily banished to the darkness of the vacuum cleaner bag. The act of inversion, unspectacular in itself, was more than inspiring and the artists couldn’t get rid from obsession with dust. Since 1999 Mop Art is the main focus of the work of Trash/Treasure.

Dealing with dust (as theme and material) Trash/Treasure co-operates with Research Institutions worldwide, especially with NASA. Mop Art consistently draws on the sciences, which also have strong interest in dust, as a key to our past. The scientists already reach for the stars to gather information about our (planetary) history from dust that is millions of years old and unsullied by the human race. Mop Art is inspired by sciences, though not instructed by them.

Mop Art associates with dust – like Hollywood once did - topoi like adventure, treasure hunting, mystery, luck. It expresses the magic of dust and opens the sluices to a universe, whose elusiveness increases in direct proportion to our knowledge of it.

The exhibition in Tel Aviv will focus on two major series of works. On the one hand there is photography and digital painting, that bring dramatic, dynamic, beautiful, mysterious and dangerous aspects of the world of dust to appear. That's one side of the exhibition. On the other hand there is the series of graphic work Rorschach ohne Tinte (Rorschach without ink). For those works the artists searched the floor in their studio for unique fluffs; fluffs looking like a dancer, a bird, a car … This extraordinary fluffs were scanned and mirrored. The picture, that reminds of Rorschach test, is a source of inspiration, interpretation, fantasy - and also of communication. The exhibition will be completed by objects to change the routine of daily life, like the T.T. Dust trap or the Gewicht der Zeit (Weight of Time), that finds its logical continuation in FiX, the ufo with 2 hours of time in it.

The Palm Tree in Israeli Art, Sept. 2008

החל מחודש ספטמבר 2008 , דליה דנון בעלת גלריה דנון תעבוד בשיתוף פעולה עם בית האמנים בתל אביב והאמן אוצר אריה ברקוביץ. במתכונת החדשה, תתמקד הגלריה בתצוגת אמנים מדור הביניים שאת חלקם הגלריה תייצג ותהווה עבורם גלריית הבית.
התערוכה הראשונה במסגרת החדשה תעסוק בנושא הדקל באמנות הישראלית, ותהווה סמן לרוח הגלריה אשר תיתן דגש למעורבות במרחב הגיאוגראפי ,תרבותי, חברתי ופוליטי.

הדקל באמנות הישראלית- תערוכה קבוצתית בגלריה דנון תל אביב

פתיחה: ביום ו', 5.9.08 בשעה 12:00

נעילה: 30.9.08

יותר מכל צמח אחר, הדקל מסמל את המקומיות המזרח תיכונית איתה רצו ראשוני המתיישבים בארץ ישראל כל כך להזדהות.
האמנות והאומנות אימצו, כל אחת בדרכה, את הדקל ביצירותיהם כחלק מהניסיונות להשתלב תרבותית בעולם החדש המזרח תיכוני. יוצרים כמו, ראובן רובין, נחום גוטמן, ציונה תאג'ר ואחרים שילבו בין מסורת ציור אירופית שמשלבת נופים ואלמנטים מקומיים בהם הדקל שהפכו למאפיין מזוהה של שילוב מזרח ומערב.
הדקל ממשיך לעניין גם את האמנים שלאחר קום המדינה ואת אמני דור הביניים והדור הצעיר .
אמנים דוגמת ישראל רבינוביץ משתמשים בדקל כסימבול לקונפליקט התרבותי בחברה הישראלית .מאיה כהן לוי מוצאת בדקל מחזוריות אורנמנטאלית ואריה ברקוביץ מזהה בדקל חיבור אדריכלי לבניני הבהאוהאוס בתל אביב.
תערוכת הדקל באמנות הישראלית ,מורכבת ממקבץ עבודות של אמנים מדור הביניים שמעניקים פן רחב לניסיון ההשתלבות במרחב הים תיכוני דרך סימבול הדקל.
הדקל לא רק שהוא מאחד בין מזרח למערב, אלא משמש חוט מקשר בין תחילת עיצוב דמותה של התרבות הישראלית מתחילת המאה ועד היום.
משתתפים בתערוכה: ישראל רבינוביץ, מאיה כהן לוי, בעז טל, אריה ברקוביץ, בלו סימיון פיינרו, אריאלה שביד, יהודית מצקל, דורון יהלום ,צילה פרידמן.

In the month of September 2008, Dalia Danon the owner of D.S. Danon Gallery will begin working in collaboration with the Tel Aviv Artists' House and the artist-curator Arie Berkowitz. The new aim: The gallery will focus on the exhibition of second and third generation artists some of whom the gallery will embrace and represent as a ‘home gallery’. The first exhibition within this new framework will examine the subject of the palm tree within Israeli art, and will mark the [new] spirit of the gallery, which gives emphasis to the intermixed geographical spaces, her culture, society and politics.

The Palm Tree in Israeli Art

A group exhibition held in D.S. Danon Gallery, Tel Aviv
Opening: Friday, September 5^th, noon
Closing: Tuesday, September 30^th

More than any other plant the palm tree symbolizes the Mediterranean terrain the first settlers in Israel wanted so badly to identify with. The art and artistry adopted, each in its own way, the palm tree as a creative experiment to culturally integrate into a new Middle Eastern world. Artists such as Reuven Rubin, Nachum Gutman and more interlaced European painting traditions, which combined landscapes and local elements, [with the Mediterranean] and the palm tree became the means of identifying an East / West convergence. The palm tree has also continued to interest artists after the declaration of Israel from second and third generation artists to a younger generation.
Artists such as Israel Rabinovitz use the palm tree as a symbol of the Israeli cultural and social conflict. Maya Cohen Levy discovers within the palm tree an ornamental cycle, and Arie Berkowitz identifies in the palm tree an architectural relationship to the Bauhaus buildings in Tel Aviv.
The exhibition “The Palm Tree in Israeli Art” has been assembled from works by second and third generation Israeli artists and provides a wide facet of experiences on the integration into the Mediterranean terrain through the symbol of the palm tree. The palm tree does not only unite the east and west, but is used as a thread to link the shaping of the Israeli cultural character from the beginning of the 20^th century until today. The artists participating in the exhibition: Israel Rabinovitz, Maya Cohen Levy, Boaz Tal, Arie Berkowitz, Belu Simion Fainaru, Ariela Shavid, Yehudit Matzkel, Doron Yahalom, and Zila Friedman.

Leonardo Voci, Israel 2008

The Works of Leonardo Voci

Givatayim Theatre, lower gallery
Opening: August 28th, 7:00 PM
Closing: September 20th, 5:oo PM

Curators: Doron Polak, Dalia Danon
Events Coordinator: Oren Freidman
text: Roshni Sharma

Givatayim Theatre in collaboration with D.S. Danon Gallery is pleased to present the works of Albanian artist Leonardo Voci. Lauded for his creative extravagance in both his native Albania and Germany, Voci has been termed "The Prince of Color."

"A good artist cannot be complete without understanding of and dedication to all branches of art: opera, classical music, theatre and drama, film and cinematography, philosophy, psychology, poetry. To bring all of this together requires a great deal of energy; to be extravagant." -- Leonardo Voci.

Born in Shkodra, Albania, Leonardo Voci received a formal education at the University of Tirana. He continued his fine arts education in Italy under the creative direction of Lin Delia and in Germany with Professor Gielosh Giokai.

Leonardo Voci's works are unconstrained and his exhibitions celebratory. Voci maintains a light, flexible approach to gallery installation and has, on past occasions, asked the viewer to figuratively tuck into a "feast" of art. He is interested in the vitality of an artistic piece and its relationship to the viewer. The primary example being an exhibition of unframed paintings spread out like a holiday meal inviting, tantalizing and ready for consumption.

Leonardo Voci paints in mixed mediums – oil, acrylic, gouache – on experimental and variegated surfaces. His work explores the space between color and method that can alternatively be extravagant and simple, the robust application of pigment and the grace of a line. These vibrant works on paper, wood, tile and canvas often stun the viewer with their colorful beauty before form or subject emerges.

"His simplistic and exaggerated rendering of the human form, primarily the female human form, exemplify a very charming sense of humor and sarcasm," (Adam Gede, William Patterson University, 30 September 2005).

Leonardo Voci's Israeli debut will be held in the lower gallery of Givatayim Theatre on Thursday, 28^th of August.

נאוה הראל שושני בגלריה דנון: 6.6.2008-4.7.2008

ככה לא!

על זיקנה מכמירה ואהבה נדירה

התערוכה מכילה עבודות חומריות, משולבות בטכניקות נוספות, המציגות 'תמונות זיקנה', סצנות לא קלות, מכמירות, של דעיכה ואהבה. שושני מפנה מבט מרוכז אל זיקנה, זוגיות ואהבה. לפני מספר שנים החלו הוריה לדעוך, וסופם שנפטרו כל אחד ממחלתו.
ככה לא! היה הסימן שסימן לה אביה, בבואה לבקר בחדרו בביה"ח.
ככה לא! שמשמעו: לא רוצה לחיות כך. למרות שכל שביקש היה למות שעה אחת לאחר מות אשתו, אהובתו.
פרטים ביוגראפיים אלה, היו הסיבה לתחילתה של הסדרה. הסדרה נמשכת כיון שנפתח הצוהר לומר דבר דרך העבודות, לא רק על האישי, אלא גם על הכללי, על חברה, מוסדותיה, על דרכיה העצובות של הזיקנה. על אהבה ואצילות נפש.

· 'מבחני תלות'- סדרה, 5 קופסאות תצוגה
'מבחני תלות' הינו שמה של סדרת מבחנים מביכים אותם נאלצים לעבור קשישים הזקוקים לעזרה צמודה ופונים למוסדות הציבוריים בבקשה להעסיק עובד זר. גוף העבודות כולל חמש סצנות מתוך המבחנים, בהם נדרשים הקשישים לבצע פעולות יומיומיות כאכילה, הלבשה, רחצה וכו', באמצעותם מנסים נציגי המוסדות להוכיח מסוגלות הקשיש להסתדר לבדו. אי אישור הבקשה דן חלק מן הקשישים לחיים של מבוכה, חוסר אונים ואומללות.
כל קופסה- בבחינת חדר. עולם מוקטן של מבחן תלות, בו תלוי המשך עולמו של הזקן. הזקנים אינם ספציפיים, כמעט סמליים. עמדת הצופה לא נוחה. עצם המבחן כמו גם קנה המידה, מעוררים תחושת עלבון ועליבות נוכח רשמיות המבחנים.

· כל זמן שאוכל – אכתוב!
מקל סבא ישן - רדי מייד, שימש את שושני ליצירת העבודה. אליו הצמידה כנפי פרפר עטופות נייר דק, פריך ושביר כזיקנה, אשר הודפס והודבק, מעשה טלאים, וכולו מקטעי זיכרונות משותפים אשר העלתה האם על הכתב, לאחר מות האב.

· עזה כמוות האהבה
שושני חיברה שתי מיטות נתיחה לגופות ויצרה מיטה זוגית מוקטנת. המיטה במהותה מאפשרת מנוחה, שינה, שקט ורגיעה. מיטות הנירוסטה מהותן אחרת. הן שייכות למרכזי מחקר בהם מתבצעים ניתוחי גופות. דרך הביוגרפיה האישית (הוריה ציוו את גופם למדע), היא פורצת אל תודעתנו באופציה אחרת למיתה \ מיטה. המיצב מדמה מיטת כלולות בלתי אפשרית, מצמררת והזויה, עטורת עלי פרחים כמיטות כלולות, אופציה שבה ממשיך ומתרחש נס הכלולות. בחייהם ובמותם לא נפרדו.

שושני חושבת פיגורות, מפסלת בחומר ויוצרת בתערוכה חיבורים חדשים רב תחומיים.
צילום חורשת העצים בהן נהג אביה לנמנם בכדי לא להדאיג את אשתו, יוצר תחושת מסתורין וסוד. צילום מחלקת הריאות בהן נטועים זוג זקנים עשויים חימר, בהמתנה הנראית קשה, מייצרים סצנה כמעט תיאטרלית. אקווריום זכוכית מדמה ניתוק, בועתיות והעדר קשר, והתחושה מתעצמת נוכח זקנה היושבת במרכז הבועה, שדיה מרוקנים, כולה אומרת כפיפות, סביבה ים תרופות. מה מנתק יותר מן העולם? תרופות? התרוקנות הגוף? או ההעדר שכבר נוכח?
התערוכה מגרדת עצב פתוח, סוף קשה וידוע מראש, אבל היותה שזורה בנימי אהבה, בקולה של זוגיות, מאפשרים מעט הקלה למתבונן.

טקסט: אפי גן

אוצרות: אירית לוין, דליה דנון